על היהדות והיהודים

בהאזנה רנדומלית לתכנית צהריים באחת מתחנות הרדיו היום נתקלתי בראיון שערכה יעל דן, אם אינני טועה, עם פנסיונר שהחליט ביחד עם אשתו שעליהם למחוק את הלאום היהודי מתעודות הזהות שלהם. הוא ציין כי הטריגר לבחור במעשה שכזה היה בחירה זהה שעשה יורם קניוק זה לא מכבר, והסיבה לדבריו להחרות אחריו היתה "היהדות הולכת למקומות קיצוניים ועלינו לשים בלמים כדי למנוע זאת". הבלמים מבחינתו הם הבחירה שלא להזדהות כיהודי יותר ולא לראות את עצמו ככזה.

עלה אחריו לשידור רב מצוהר שניסה לבקש "לשלב ידיים" ולהתמודד ביחד, אולם הפנסיונר סירב לראות בבקשה זאת פתח אמיתי לשינוי, כיוון "שמאוחר מדי, ומוקצן מדי".

בטרם אומר את דעתי על הדברים האמורים באופן קונקרטי אבקש לפתוח את טיעוניי בחזרה לדברים שכתבתי בתגובה למיני פולמוס שנערך מעל דפי מוסף '24 שעות' של ידיעות אחרונות סביב השאלה "האם היה צריך לעצור את הרב דב ליאור". רק לשם התזכורת, הרב ליאור הוא רבה של ק.ארבע ונחשב לאישיות בולטת בציונות הדתית. הסיבה למעצרו לשם חקירה היה מתן ההסכמה שלו לספר "תורת המלך", שהתיר, לכאורה הלכתית, רצח של גויים כולל חפים מפשע ותינוקות.

"שלום רב,

בעמוד השני במוספכם "24 שעות" פרסמתם ביום רביעי 29.6.11 פולמוס בין יקיר אלקריב לבני קצובר סביב השאלה "האם צריך היה לעצור את הרב דב ליאור?". קראתי את דברי השניים, אולם למגינת לבי מצאתי את טיעוניו של אלקריב לחיוב המעצר כחלקיים וחסרי הבנה במידה מה. אי לכך מצאתי לנכון לשטוח בפניכם את עמדתי כלפי הדברים, שאותה אני מקווה כי תוכלו לפרסם במדור התגובות:

אלקריב כותב: "דתיים, ברובם, מאמינים במלאכים, בסיטרה אחרה, בביאת המשיח, בתחיית המתים ובעצם במה לא? זו כנראה הסיבה שההיתקלויות שלהם במציאות "המציאותית" נוטות להיות כה מכאיבות. מסקנתו לפיכך היא כי "כחילוני, אם למדתי משהו מהפרשה, הוא כמה דל כוחה של התורה כשהיא נדרשת לספק פתרונות ממשיים למצבים אמיתיים".

זוהי שגיאה חמורה – היהדות שלנו מעולם לא היתה דבר אחד, משנה סדורה שלא זעה ולא נעה כהוא זה מול תמורות הזמן וצו השעה, נהפוך הוא הנכון: היהדות התעצבה והשתנתה תדיר בעת הצורך ומתוך דיאלוג מתמיד עם המציאות והאתגרים החדשים שהיא מזמנת. היצירה הספרותית-רעיונית הגדולה ביותר ביהדות, התלמוד, מורכבת רובה ככולה מדיונים ו-ויכוחים בין דעות שונות סביב עניינים רבים מתחום המציאות "המציאותית", שממנה, לדעתו של אלקריב נמנע הציבור הדתי. ובתוך דיונים שכאלה אנו מוצאים בכתובים את עקרון שוויון ערך האדם בציווי "כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם ומלואו" (מסכת סנהדרין. ד,ה) הנסמך גם על הקביעה המקראית כי "בצלם אלוהים ברא אותם" (את כל בני האדם, וללא הבחנות – כך בכתוב), "הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו" ו"חוקה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". עקרון זה, שהוא מיסודותיה המהותיים של היהדות, הוא בדיוק מה שהרב דב ליאור והציבור הקרוב לו מבקשים לחסל ולעוות. הספר "תורת המלך", עליו הסכים ליאור, הוא ספר הלכות והנחיות להריגת גויים – כולל חפים מפשע, כולל תינוקות! הספר הזה, כותביו ומסכימיו מבקשים לערער ולעוות את אחד מיסודותיה של היהדות ובשם כך יצאו להסתה פרועה ואלימה – זאת הסיבה שהרב ליאור זומן לחקירה ומשלא התייצב לאחר חודשים ארוכים עשו מוסדות מדינת היהודים בדיוק את מה שיש לעשות במדינה יהודית ואנושית – "וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ" (דברים, י"ג, ו').

שוגה אלקריב גם בכריכתו את כל הציבור הדתי ורעיונותיו כמקשה אחת: הרב ליאור, יוצא מרכז הרב הקוק ומממשיכי המשנה הרעיונית של הרצי"ה (הרב צבי יהודה קוק) והרב חרל"פ נסמך על גישה אחרת לגמרי, גזענית ואלימה: "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר, כ"ג, ט'). גישה זאת אינה מייצגת את רוב הציבור הדתי ואף לא את רוב הציונות הדתית.

לפיכך בבואנו להתייחס לאירועים הנדונים, עלינו לדעת לסמן את המחנה הקיצוני המבקש ליישם גישות גזעניות ואלימות תוך עיוות חמור של היהדות, ולהתייצב, חילוניים ודתיים כאחד, למאבק עיקש כנגדו."

בבואו לבטל את יהדותו עשה אותו פנסיונר חביב (ואני רוצה להאמין שבתום לב) משגה כפול – פעם אחת בכך שזיהה את הקיצוניים שביהדות כחזות כלל היהדות. (הם אכן מנכסים לעצמם את היהדות, אולם יסודות היהדות שונים בתכלית מהותית ממה שהם מנסים לספר לנו. יסודות היהדות, כדוגמא פשוטה מורים לנו "לא תרצח", להבדיל מכל מה שספר תועבה כ'תורת המלך' מכוון אליו). ופעם שנייה שגה בכך שלמעשה הוציא את עצמו, ולפי תקוותו גם אותנו, מהיהדות הזאת. כמובן שזהו משגה חמור מכיוון שבכך אין אנו שמים בלם ולו הרעוע ביותר לקיצוניות המשתוללת – נהפוך הוא, אנחנו נסים על נפשנו, מתכחשים לעצמנו ולעצמיותנו היהודית ומותירים לקיצוניים לקבוע את המשך דרכה של היהדות.

ב-1948, ערב ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, סערו הרוחות בארץ בדיונים ובויכוחים מה יהיה אופיה של המדינה אשר תקום ומה יהיה מקומה של המסורת היהודית על מנהגיה וחוקיה – על פי מה יהא הדין במדינה, כיצד יתקבלו החלטות ואילו חוקים יכובדו. הלך דוד בן גוריון אצל הרב אברהם ישעיה קרליץ, הוא החזון אי"ש, אשר היה מנהיג בולט בעדה החרדית אשר בארץ באותה זמן. שוחח והיוועץ בן גוריון עם החזון אי"ש, וזה המשיל לו את משל העגלה המלאה והריקה – וזאת בהשאלה ממסכת סנהדרין. המשל עוסק בשתי עגלות, האחת ריקה והשנייה טעונה. שתיהן מגיעות לגשר צר ורק אחת יכולה לעבור בכל פעם. נשאלת השאלה: מי תעבור קודם? והתשובה: הטעונה. החזון אי"ש המשיל את העגלות לזרמים ביהדות – מצד אחד העגלה הטעונה, הלוא היא היהדות הדתית ויש צורך להתמקד בחרדית (שהרי היא לכאורה אוחזת בכל אלפי שנות ההיסטוריה היהודית) ומצד שני העגלה הריקה הלוא היא הציונות החילונית.

ביהדות ניטש לא אחת מאבק חריף, קשה ומהותי על מהי היהדות ובהתאם – מיהו יהודי. פעמים רבות לא נסתיים הדבר בפשרה, או ב"סולחה": קבוצות שלמות הוצאו מתוך היהדות, או לחילופין התבוללו במקרה הטוב ונרצחו במקרה הרע. רק מיעוט שידע להתאים את עצמו למציאות ההיסטורית המשתנה והמתחדשת, תוך כדי עמידה איתנה על יסודות היהדות, ידע להמשיך ולדחוף את העגלה הזאת, עגלת היהדות, קדימה.

אותו פנסיונר אמר למעשה כן, אני זו העגלה הריקה והם, הם העגלה המלאה. נכון, הוא סולד מהעגלה בהתגלמותה הנוכחית, כפי שהוא מבין אותה, אולם הוא אומר שהם ימשיכו עם העגלה ואני ארד כאן.

כך, מתוך דברים אלה, אנו מבינים את תוצאות המשגה הזה, שאינו משגה יחידני של אותו פנסיונר, כי משגה כמעט קולקטיבי של יהודים חילוניים רבים (ורבות כבר נאמר גם על המושג 'חילוני'. לא אכנס לכך כעת): שהרי אין שתי עגלות, יש רק עגלה אחת! העגלה הזאת היא היהדות והיא עמוסת כל טוב. יש בה אוצרות אנושיים רבי משמעות וחשיבות ולמצער יש בה גם רקב ומדמנה, אבל זוהי העגלה והיא אחת – והשאלה האמיתית והקריטית תהא: מי ינהג בעגלה הזאת?

אל ניתן לקיצוניים לנהוג בעגלה, למרות שלכך הם מכוונים. היהדות היא שלנו לא פחות, אם לא יותר, משלהם. יהודים לוקחים אחריות על יהדותם – וכך גם עלינו לנהוג. הם אינם מייצגים את היהדות, אלא עושים לה עוול ועלינו מוטלת החובה והאחריות לזעוק זאת בראש חוצות כציבור יהודי וציוני אמיתי וגאה.

מודעות פרסומת

~ של idoteschner ב- אוקטובר 4, 2011.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: