לפיד לפוליטיקה – טוב למי?

הרשומה הזאת נכתבה בזריזות, יש לומר אפילו זריזות שאינה אופיינית לי. ככזו היא תהיה תמציתית ולא ממצה, דיון מעמיק יותר ניתן ורצוי כמובן לערוך בהמשך. הסיבה לזריזות שבה בחרתי "להתהדר" היום היא ריבוי התגובות – מאז הודעתו הדרמטית (כן כן, אינני ציני) של יאיר לפיד כי הוא עוזב את עולם התקשורת לטובת עולם הפוליטיקה סערה המערכת הפוליטית בישראל, וסביר להניח שגם כוס המים של אנסטסיה לא תשכך אותה כ"כ מהר.

אנשים רבים בחרו דווקא להתייחס לטוב ליבו של לפיד. בן כספית כותב עליו שהוא "איש טוב במובן הראוי של המילה" ואולי "טוב מדי לפוליטיקה". מדברים עליו כעל איש "מרכז", כזה שאולי יהיה "הקול של מעמד הביניים". ואלה, כמובן, רק שתי דוגמאות.

אבל השאלה החשובה ביותר, כמו בתחומים אחרים בחיים, היא לא 'האם יאיר לפיד הוא טוב או רע?', אלא 'יאיר לפיד – טוב למי?'

וזאת בדיוק השאלה שאנסה לענות עליה בקצרה.

א. כרסום בכוחו של הגוש החוסם לגוש הימין:

בהנחה שלפיד מרכיב רשימה עם מספר שמות בולטים (יצא לנו להיתקל, בינתיים, בקרנית גולדווסר, ועוד ועוד) ומתמודד בבחירות הבאות מי מקהל הבוחרים עתיד להצביע בעבורו? השערה לא מבוססת שלי (ולא רק שלי, אך תקנו אותי אם אתם סבורים אחרת) שעיקר המצביעים עבורו יגיעו מכיוון קדימה (בעיקר) וקצת העבודה ומרצ. אני מתקשה מאוד לראות מסה קריטית של מצביעי ליכוד עוברים להצביע עבור לפיד, אדרבא ואדרבא ישראל ביתנו והמפלגות הדתיות. למה זה משנה? כי בישראל יש היום קואליציה – נקרא לה גוש הימין – שהנהיגה בשלוש השנים האחרונות מדיניות כלכלית נאו-ליברלית (הכוללת הפרטה, צמצום תקציבי, יותר מסים עקיפים ופחות ישירים, בגדול ותוצאותיה הגדלת הפערים החברתיים והכנסת ציבור גדל והולך אל מתחת לקו העוני ומצוקת הרעב, שלא לדבר על שחיקתו הגסה של מעמד הביניים) ומדיניות אנטי דמוקרטית (גם כאן לא חסרות דוגמאות, עבור כל בר-דעת שעיניו בראשו: חוק החרם, לשון הרע, הצהרות נאמנות למיניהן, הגבלת חופש הביטוי והעיתונות ועוד).

גוש הימין הזה הוא אותו גוש ימין שלא שעה למחאה החברתית הגדולה ביותר שהיתה כאן מאז ומעולם, אותו גוש שפעל נחרצות ובתקיפות כנגד המאהלים ברחבי הארץ, אבל מגנה בחצי קריצה מהולה בחיוך את מבצעי תג מחיר.

אז מהגוש הזה אני, כאמור, מתקשה מאוד לראות מסה קריטית שתצביע בעבור לפיד, ומאידך גיסא ההתרשמות המובנת היא כי עיקר הקולות יגיעו מכיוונה של קדימה, שהרי מדובר במצביעי מפלגת "מרכז" שיעברו להצביע לכוח, חדש, רענן והגון, שגם הוא "מרכז". עוד מספר לא מבוטל של מצביעים, כך נראה ברגע זה, יזנחו את מפלגות העבודה ומרצ ויצביעו ללפיד. למה? כי יאיר לפיד לדעתם אינו חבר של רון חולדאי כמו שהם חושבים על שלי יחימוביץ' וכי לפיד יהיה אולי יותר רלוונטי מאשר מרצ בחקיקה חילונית (מה זה אומר בכלל?) – לפחות כך הם חושבים, כי הרי מפלגות העבודה ומרצ הן המפלגות היחידות בכנסת הנוכחית שעוסקות בפעילות פרלמנטרית וחוץ-פרלמנטרית סוציאל-דמוקרטית אמיתית (העבודה בראשות יחימוביץ' יותר, וירחמו עליי שונאי רון חולדאי שמכל הדברים בעולם, דווקא לזה הם שמים לב בעת שהם בוחנים את יחימוביץ' ולא דברים קצת יותר משמעותיים, כמו פעולתה הסוציאל-דמוקרטית המהותית של יחימוביץ' בשנותיה כח"כית).

בכל אופן, אם יאיר לפיד לוקח קולות למפלגות הסוציאל-דמוקרטית מגוש השמאל ובעיקר ממפלגת "המרכז", הרי שהוא רק מחליש את הגוש שמאל-מרכז ומחזק את כוחו של גוש הימין! וזה עוד לפני שבחנו את הקווים האידאולוגיים של לפיד, ועוד לפני שבחנו אפשרות, רחמנא ליצלן, שהוא עשוי להצטרף לגוש הימין בקואליציה שלאחר הבחירות הבאות, ותוך כדי מעשה לצייר את נתניהו כראש ממשלה באור רך יותר, קונצנזואלי יותר… כמאמר הקלישאה בה השתמש בן כספית: "ימים יגידו". אז לפחות על פניו, עושה רושם שבמובן הזה יאיר לפיד טוב לגוש הימין, אבל לפני שאנחנו ממהרים לשפוט, בואו נבחן גם את הקווים האידאולוגיים שלו.

ב. קווים אידאולוגיים מכוונים ימינה:

מקורביו של לפיד ממהרים לדווח לנו שלפיד הבן שונה מלפיד האב, אם כי טרם התבשרנו במה הדברים אמורים בדיוק. אגב, בין אותם מקורבים אנחנו יכולים למצוא את אהוד אולמרט. 'קדימה', כבר אמרנו?

אז לפני שניגוש ליאיר, תזכורת קצרה לטומי, ברשותכם: מפלגת שינוי מפלגה יחסית ותיקה במונחים ישראליים, אבל את התהודה הגדולה שלה היא עשתה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, אז עמד בראשה יוסף טומי לפיד, ועמדה בשיא כוחה על 15 מושבים בכנסת. בשנים האלה המפלגה הנהיגה קו חילוני על פניו ובעיקר אנטי-דתי, בדגש על אנטי-חרדי. ההישגים שלה בתחום הזה היו, עם זאת, מוגבלים: סגירת משרד הדתות לפרק זמן קצר יחסית, אולם העברת רוב תקציבו לסמכויות אחרות, היה אולי הישג שבכותרות. למרות שעל כך הושם הדגש העניין המרכזי מבחינתי שאותו יש לבדוק הוא מה היתה המדיניות הכלכלית-חברתית של שינוי?

בדיקה זריזה במצע המפלגה (כאן: http://www.knesset.gov.il/elections/knesset15/shinui_m.htm) בסעיף 7 מעלה כי שינוי דגלה במדיניות של "שוק חופשי" – בדיוק אותה מדיניות שמקדם גוש הימין ונתניהו בראשותו היום ושהובילה אותנו לבור החברתי הנוכחי! אם תמשיכו לסעיף 8 תגלו שגם מבחינת מדיניות המסים שינוי ראתה עין העין עם מי שהיום הוא ראש הממשלה ואז היה…שר האוצר.

למה היה לי חשוב להתחיל דווקא משינוי ומטומי לפיד ורק אחר כך לחזור ליאיר לפיד? אולי בגלל שבשנת 2003, כשהאבא גרף 15 מנדטים בבחירות, הבן גרף סכום נאה למדי מפרסומות לבנק הפועלים:

http://www.youtube.com/watch?v=FwIoNEzucUs

וזה קורה באותו תקופת זמן שבנק הפועלים נוטל חלק, כך עפ"י החשדות, בפרשת הולילנד (מוזר, הנה אולמרט שוב)

ושנה אחרי ששרי אריסון בוחרת לפטר 900 עובדים על מנת להגדיל רווחים

אבל אתם יודעים מה? בואו נעזוב את כל זה. פרס מובטח למוצא הישר שיביא טור של יאיר לפיד שבו הוא מתבטא בצורה ברורה וחותכת כנגד מדיניותו של גוש הימין – במובן החברתי, כלכלי, תרבותי, דמוקרטי (ואני מוכן להניח רגע לתחום המדיני). לא ציטוט שאומר ש"פעם היה פה טוב יותר" ולא היו כאן עובדים זרים, אלא משהו מובהק, אמיתי, נוקב – כי יאיר לפיד, עד אתמול, היה עיתונאי, וזה מה שעיתונאים אמורים לעשות, לא?

באוגוסט, כשאנחנו היינו ברחובות עם אוהלים ובהפגנות, לפיד פירסם את האמנה החברתית שלו.

אין שם שום התייחסות לפן הזה של ישראל, רק מלים כלליות. הדבר הקרוב ביותר לאיזשהו מסר בנושא הוא קריאתו של לפיד כי "כל אדם, עשיר או עני, מבוגר או צעיר, יעשה כמיטב יכולתו כדי לתרום לקהילה בה הוא חי". לא נעים לי לשאול, אבל: אתה רציני? רבע מליון איש ברחובות, בטוח אתה יכול לומר קצת יותר מזה! ואם יאיר לפיד, איש רהוט מאין כמוהו, בוחר שלא להתייחס למחאה ולמדיניות הממשלה שלא הותירה לאנשים ברירה אלא לצאת לרחובות – הרי בעיני משמעות הדבר כאמירת הן המאשרת את מדיניות הממשלה, אותה ממשלה המגיעה מתוך גוש הימין, עליו כבר דיברנו.

מתוקף שתי סיבות אלה בעיקר, שבהן בחרתי להתמקד, אני חושש שהתשובה לשאלה יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה – טוב למי? תהיה: טוב לגוש הימין, טוב לביבי.

הערת שוליים:

תרשו לי לנצל את הבמה הצנועה מאוד בבלוג הזה ולהתייחס לדברים שכתבה לילך סיגן בטור שלה במעריב:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/324/623.html?hp=16&cat=479&loc=9

סיגן קוראת שם לדפני ליף ולסתיו שפיר "אנרכיסטיות". היא טוענת שתמונת המצב במשק הישראלי היא הכרח המציאות (למרות שהיא, כמובן, מציגה מצג שווא של "התייעלות, מצג שהוא גם שטחי מאוד ולא מנומק, בטח שלא אצלה). היא שואלת אותנו אם "לא עדיף שנשלים עם זה?"

וזה רגע אחרי שהיא מבשרת לנו: "אולי לא ידעתי וכבר ירדנו מהסיסמה שאומרת "צדק חברתי" שאף אחד מעולם לא באמת ידע מה המשמעות המדויקת שלה. "

אז יש לי רק מסר אחד להעביר לגברת סיגן – אם להיות אנרכיסט פירושו להיות אדם עובד, משלם מסים, שבוחר לצאת להפגנה ולפעילות דמוקרטית למען הקהילה והחברה ולא רק עושה למען עצמו – אז גם אני אנרכיסט. למעשה, כולנו אנרכיסטים. ואנחנו לא אוהבים שמזלזלים באינטיליגנציה שלנו.

מודעות פרסומת

~ של idoteschner ב- ינואר 9, 2012.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: